למה ועל מה התמיהה?
ראשית מה זה "פילוסופית היוונים" ושנית, כמובן,: "מה זה שילוב"?
שלישית: רמב"ם לא ראה עצמו כפילוסוף ולא כתיאולוג אפילו . אלא כיהודי ירא שמיים וחוקר מדע.
אד נניח שהשואל התכוון לכך שרמב"ם לאמ חשש ללמוד פילוסופיה וכבני דורו עסק בעיקר בהדגותו של אריסטוטלס.
אז בואו נרה מה הוא שילב, כמה ואיך:
במורה הנבוכים רמב"ם בפירוש אומר שמטרת שמטרת הספר היא ליישב את רוב הספיקות העולים בליבו של יהודי שעיין במדעי הפילוסופים, נמשך אחרי שכלו וחושב שעזב את יסודות התורה. לחזק את דעתו שהחשיבה ההגיונית היא בלב לבה של התורה:
כי מטרתי שיהיו מושגי האמת נוצצים מתוכם ושוב נעלמים, כדי שלא יהא נגד המטרה האלוהית." (מו
כפי שכתבו כבר בתשובות אחרות, מטרתו של הרמב"מ הייתה להראות שלימוד הפילוסופיה היוונית (ובהרחבה לימינו השכלה כללית ועיסוק במדעים), זה לא משהו שיהודי מאמין צריך לחשוש ממנו, כאילו בהכרח הוא יביא לערעור האמונה. זה רעיון נועז ולא פשוט כי על פניו, ישנן סתירות רבות בין הידע המדעי לבין מה שנטען במסורת ישראל.
הפתרון של הרמב"ם אומר בערך כך: אם נסתכל על העולם. נראה את העולם. כלומר נראה פיזיקה וכימיה וביולוגיה ולא נראה את אלוהים. אולי נוכל להתרשם שיופי הבריאה רומז על קיומו, אבל תמיד נוכל להטיל ספק בכך שהעולם הפיזי מעיד על קיומו של אלוהים. לכן, מה שהאדם המאמין צריך לעשות, הוא להסתכל פנימה. ליסוד בנשמתו שמכיר
![תמונת פרופיל עבור Aythan Avior](data:image/svg+xml,<svg xmlns="http://www.w3.org/2000/svg" width="400" height="400"><rect fill-opacity="0"/></svg>)
אם יש לך שתי קבוצות, A ו-B, ייתכנו באופן עקרוני 4 סוגי מצבים:
- הקבוצות שוות זו לזו.
- קבוצה אחת מכילה לגמרי (עם עודף) את הקבוצה השנייה.
- יש מידה מסוימת של חפיפה בין הקבוצות, אבל לכל אחת אברים שאין בשנייה.
- הקבוצות זרות זו לזו (אין ביניהן כל חפיפה).
והנה, מציאת "מכנה משותף" (קבוצה משותפת שאיננה ריקה) בין שתי קבוצות היא בלתי אפשרית אך ורק במקרה האחרון — בו הקבוצות לגמרי זרות זו לזו.
אם כן, מסתבר שבין פילוסופיית היוונים, ובין המחשבה היהודית (במיוחד לפי דרכו של הרמב"ם) היו בכל זאת קווי דמיון משותפים. מדהים לגמרי. ממש מוזר.
הרי אם היהודים טענו (בצדק מבחינתם) כי השמש זורחת בבוקר, ושוקעת בערב, היוונים היו חייבים
ראשית אין סיבה להתפלא מהעובדה שהרמב"ם (ורבים אחרים לפניו ואחריו) הצליח לשלב בין שני העולמות הללו, שמבחינות מסויימות אכן מייצגים ניגודים בלתי מתפשרים, אך שמבחינות אחרות לגמרי לא, ושבכל מקרה, בוודאי עבור אנשים כמו הרמב"ם, התעלמות מהפילוסופיה היוונית לא יכולה היתה לעלות על הדעת בשל מרכזיותה. לא זה המקום להכנס לכל ההיבטים של הנושא, אבל אי אפשר שלא להצביע על שני עניינים לפחות הקשורים במשנת הרמב"ם, ואחר כך לקנח באמירה כללית יותר האמורה להציג את הנושא באופן פחות דיכוטומי (ניגודי). ובכן, היבט אחד הוא השימוש של הרמב"ם - ולא רק שלו כאמור - בהגיון (לוגיקה) של הפילוסופיה היוונית לצורך פיתוח טיעוניו. היבט
ראשית כל הוא היה מושפע מאסכולה אריסטוטלית מוסלמית. בספרד היה מפעל תרגום שלם של כתבים יווניים. הוא חי באקלים שבו פרשנות אריסטו היתה המחלה האחרונה. גם בקרב היהודים, שהרי מי שתרם היו גם (ובעיקר) יהודים. כל חייו חי בין מוסלמים, נשא ונתן איתם ומן הסתם החליף רעיונות.
שנית, כבר מהרגע הראשון היו שחשדו בו ובגישה שלו כבכפירה. היה פולמוס שלם נגדו ונגד כתביו. אמנם שמו נוקה, אבל בשנים האחרונות הולכת ונשמעת דעה שטוענת שלכתביו יש פרשנות חתרנית כפרנית, ושהוא היה כופר בתחפושת. למען האמת, היו גם מי שטענו כבר במאה ה13 שהפילוסופיה של הרמב"ם מכילה אלמנטים גנוסטיים (אבולעפיה) ואף נוצריים (אבנר מבורגוס). היו גם שטענו
השאלה עצמה מוזרה?
ולמה שלא יצליח? יהדות דרום ספרד, צפון אפריקה, בעיקר מרוקו ומצרים, היתה יהדות שידעה ערבית על בוריה, שפת המקום בו חיה ועברית על בוריה. בניגוד לרבנים בני דורנו, שעסוקים בצמצום החשיפה של עצמם כמו גם של תלמידיהם ל"חוכמות חיצוניות" ליהודים המשכילים בספרד לא היתה בעיה, נהפוך הוא.
מטרתם הפרובנציאלית, היתה להוכיח לכולא דעלמא שהיהדות מכילה את חוכמות בני האדם, כי אלוהים היהודי הוא מקור הכל. בניגוד לאחרים שעסקו בכך: רס"ג, ריה"ל, אבן עזרא, אבן גבירול הרמב"ם, הנשר הגדול, הצליח לפרוץ את "תקרת הזכוכית" היהודית-תיאולוגית ונקרא ע"י תומס אקווינס שהושפע ממנו, והפך לדמות מרכזית בחקר הפילוסופיה והתי
הרמב"ם ראה בסגנון החיים האידיאלי חיי תורה ועבודה, חיים של תורה שיש עמה מלאכה, וכך ראה גם את עבודתו כרופא. יתרה מזאת, הוא ביקר בספריו קשות לומדי תורה[53] שנסמכו על קופת הציבור, שעושים את התורה "קרדום לחפור בו" ואמר עליהם שהם מחללים שם שמים. עמדה זו של שלילת הפרנסה מתרומות הוא פסק להלכה ולא ראה בה הדרכה בלתי מחייבת, אלא איסור מן התורה: ”כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא
![תמונת פרופיל עבור Avi Hassner](data:image/svg+xml,<svg xmlns="http://www.w3.org/2000/svg" width="50" height="50"><rect fill-opacity="0"/></svg>)
אחת הסיבות לקבלה הגדולה יותר של הפילוסופיה האריסטוטלית בתוך המחשבה האסלאמית יכולה להיות מיוחסת להקשר ההיסטורי והאינטלקטואלי שבו היא התפתחה. במהלך תור הזהב האסלאמי (מאות 8 עד 14), חוקרים מוסלמים עסקו בחילופי דברים אינטלקטואלים תוססים עם מסורות פילוסופיות יווניות, פרסיות והודיות. יצירות של פילוסופים יווניים, ובהם אריסטו, תורגמו לערבית ונחקרו והערות רבות על ידי פילוסופים מוסלמים כגון אל-פראבי, אביסנה (אבן סינא) ואווררוס (אבן רושד).
פילוסופים מוסלמים אלה ביקשו להתאים בין הפילוסופיה היוונית, לרבות רעיונות אריסטוטליים, לתיאולוגיה ותפיסת עולם אסלאמית. הם האמינו שהיגיון וחקירה רציונלית יכולים להשלים ול
שאלתך מעידה על חוסר הבנה בתורתו של הרמב״ם , וכן חוסר הבנה של הפילוסופיה היוונית.
הרמב״ם לא שילב בין הפילוסופיה היוונית (שמכילה הרבה אסכולות) לבין היהדות. הרמב״ם השתמש במונחים של אריסטו (שבימי הביניים היה האותוריטא העליונה בכל התחומים) כדי לתאר מושגים תיאולוגים אמוניים. קשה להגיד שהתיאורים האלה הם היהדות. הם ללא ספק אינם המיינסטרים היהודי. הספרים נשרפו ולא בכדי, ועד ימינו אנו לא מקובל ללמוד אותם בישיבות.
כי הוא היה איש חכם ויחסית לתקופה שבה חי ( המאה ה12) היה מאד מתקדם בהשקפת העולם שלו. הגות הפילוסופית של הרמבם השפיעה מאד על הוגי דעות רבים בניהם שפינוזה לייבובוביץ לייבניץ ואפילו תומס אקווינוס ואחרים. הוא דגל בגישה פילוסופית רציונלית שבהחלט הייתה חידוש בהגות היהודית באותה תקופה
הרמב''ם לא שילב.אלא חידד את ההבדלים הקיימים בין היהדות לפילוסופיה היוונית.
ושורש העיניין הוא שככל שעוסקים במושכל שהוא צורה מופשטת הדקויות וההבחנית מתקהים בין היהדות לפילוסופיה.ומכאן הרמב''ם הביא את יסודות הפילוסופיה להעמיד אותה אל מול היהדות והחידד את החלקים שניקבל מהפילוסופים ונודה להם על אותם מופתים שכליים.ובמקביל העמיד את החלקים בפילוסופיה שהם לא נכונים ולא שייכים ליהדות ונידחה אותם.
גם היהדות הסתדרה איתה בתקופה מסויימת. הרמב"ם אימץ אלמנטים של הפילוסופיה של אריסטו.
כי כולם מדברים על אותו דבר ומציירים את זה אחרת. לרמבם היה את החוובוס להגיד את זה.
היכן מצאת שהוא 'שילב' בין פילוסופית היוונים ליהדות?
אין לי מושג מה פתאום נכנסו כל השאלות הללו שבין היהדות לבין היוונים. אולי בשל חג חנוכה שנחגג כעת? ההנחה של השאלה הזאת ואחרות היא שיש איזשהי התנגשות בין הפילוסופיה ההלניסטית ליהדות. להנחה הזאת אין שום בסיס. ההשפעה של הפילסופיה ההלינסטית ניכרת כבר בספרי הכתובים שלא לדבר על השיטות הלוגיות שבהם משתמשים חז"ל בכתיבת המשנה והתלמוד וספרים נוספים מאוחרים יותר.
ש. איך ייתכן שהרמב"ם הצליח לשלב בין פילוסופיית היוונים לבין היהדות?
א. אינני מכיר את כל ״כתבי הרמב׳ם״ וגם אינני מכיר את כל ״פילוסופיית היוונים.״ אבל להבנתי, הרמב׳ם היה יהודי אדוק ממיסדי 13 העיקרים של היהדות אשר מכילים אמונות שווא ושקרים, כגון, ״אמונת שווא בתחיית המתים,״ ״ואמונה שווא ושקרים בביאת משיח מדומיין שלא יבוא לעולם.״ שקרים אלה נלמדו מגויי הארצות ומעובדי כוכבים.
לכן, אין להתפלא שהרמב׳ם הצליח לשלב בין הפילוסופייה של היוונים לבין היהדות, מפני שאין לפילוסופייה היוונית וגם ליהדות, כל קשר ענייני לתורתו של י.הו.ה אלוהי ישראל.
זאת דעתי, חומר למחשבה!!!